Psa'him
Daf 28a
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לוֹכַל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לוֹכַל אֵינָן אוֹכְלִין. 28a מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֵין מַדְלִיקִין. מַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵיסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבִמְבוֹאוֹת אֲפֵילִין וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין׃
Traduction
Dans certaines localités, on permet de manger du rôti le premier soir de Pâques; dans d’autres, c’est interdit (en raison de sa ressemblance avec l’agneau pascal). De même, il est d’usage, chez les uns, d’avoir une lumière allumée la nuit du Kippour (grand pardon); chez d’autres, ce n’est pas l’usage. En tous cas, cette nuit, on laisse des lumières dans les synagogues, les salles d’études, les ruelles obscures, et auprès des malades.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מקום שנהגו שלא לוכל. משום שמא יאמרו מבשר פסח הוא זה ונראה כאלו אוכל קדשים בחוץ:
מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יוה''כ וכו'. בגמרא קאמר שניהם לדבר אחד נתכוונו שהאומרים להדליק כדי שימנע מתשמיש המטה לפי שאסור לשמש מטתו לאור הנר והאומרים שלא להדליק שמא יראה את אשתו ויתאוה לה:
ומדליקין בבתי כנסיות וכו'. בכל מקום שאין איש ואשתו מתייחדים שם:
הלכה: רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. סָֽבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ בֵיצָה. אֲפִילוּ קוֹלָקַּס. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי חָנִין. וּבִלְבַד מִן הַשְּׁחִיטָה.
Traduction
R. Aba demanda en présence de R. Imi: est-ce que la défense du rôti s’applique aussi à la viande de veau (qui ne sert jamais au sacrifice pascal)? -Oui, par la possibilité de confusion, et l’on défend même à ce titre de la chair d’oiseau rôti. -Est-ce à dire que l’on défend aussi les œufs rôtis, ou les légumes (colocassia? ) frits à l’huile? -Non, dit R. Juda b. Hanin, il faut pour l’interdit que ce soit un animal égorgé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אפילו בשר עגל. צלי שאין הפסח בא ממנו אין אוכלין לפי שאינו ניכר כשהוא צלוי:
סברין מימר אפי' ביצה. צלויה ואפי' קולקוס והוא מין ירק וצולין אותו בשמן:
א''ל לא היא אלא שיהא מין בשר מן הטעון שחיטה שיכולין לטעות ולומר שהוא מבשר הפסח:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. אֲפִילוּ בִמְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵה בֶן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דָּרַשׁ רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא לְטִיבֵּרַיָּא כְהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן רִבִּי חִזְקִיָּה וְאָֽמְרֵי לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק מְשׁוּבָּח מִמְּקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי הָאִישׁ הַזֶּה צָנוּעַ וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מִיטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. מָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. שֶׁהוּא רוֹאֶה וּמִתְבַּייֵשׁ. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְיָתָאַוֶּה. תַּנֵּי. בָּתֵּי כְּנֵיסִיּוֹת וּבָתֵּי מֶרְחַצִּיּוֹת. לְכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Eléazar dit: lorsque le jour du Kippour est un samedi, il est admis partout d’avoir de la lumière. R. Simon dit au nom de R. Josué b. Levi, ou R. Yossa b. Saul au nom de Rabbi: cet avis de R. Simon b. Eliézer sert de règle, et c’est ainsi que l’a exposé aussi R. Hiya b. Aba à Tibériade. R. Yossa rapporte au nom de R. Samuel b. Nahman, de la part de R. Yonathan et R. Hiskia, ou selon R. Jacob b. Aha au nom du même: les localités où il est d’usage d’avoir de la lumière en cette nuit sont préférables à celles qui n’en ont pas. Ce qui le prouve, dit R. Jérémie, c’est que lorsque le jour du Kippour coïncide avec le samedi, il est admis partout d’avoir de la lumière. Ce qui le prouve encore, disent tous deux R. Aba et R. Simon, c’est que l’homme, par pudeur, n’approchera pas de sa femme en présence d’une lumière. En tous cas, celui qui est d’avis d’avoir de la lumière et celui qui est d’un avis contraire, ont pour raison de vouloir détourner de l’occasion de pécher: le premier est d’avis d’avoir une lumière, parce qu’à cette vue l’homme aura honte de se livrer à un commerce charnel en cette solennité le second est, au contraire, d’avis de ne pas avoir de lumière, parce que la vue de la femme peut faire concevoir des désirs. On a enseigné (146)Tossefta à ce, ch. 3.: il a été nécessaire d’indiquer qu’en certains cas on allume dans toutes les localités de la lumière, seulement à l’égard des synagogues ou des bains (là, il n’y a pas à craindre la vue de la femme).
Pnei Moshe non traduit
מדליקין. מפני כבוד השבת:
ר' יוסי וכו' בשם ר' שמואל בר נחמן. דקאמר לה בשם ר' יונתן ור' חזקיה וכו' קאמר לה בשם ר' שמואל בר נחמן גופי' דמקום שנהגו להדליק יותר משובח הוא ממקום שנהגו שלא להדליק משום דכבוד יו''ט הוא תדע לך וכו' שאם חל בשבת לד''ה מדליקין אלמא דאור הנר לכבוד הוא:
תדע לך שהוא כן. שמשובח הוא המדליק שמתוך שהאיש הזה צנוע הוא וכו'. וקאמר הש''ס דאי משום הא לא איריא דבין כמ''ד מדליקין וכו' שניהן לדבר הזה נתכוונו ומפני הרגל עבירה וכו' כדמסיק ואזיל:
שהוא רואה. הנר ומתבייש לשמש ומ''ד אין מדליקין שלא יראה אשתו ויתאוה לה:
ובתי מרחציות. שאין שם אשתו לפניו:
לכן צריכה וכו'. לא איצטריך אלא אפי' במקום שנהגו שלא להדליק מחששא דאמרן מדליקין דמהו דתימא ליגזור בבתי מרחצאות שהרי אין רחיצה ביוה''כ ומפני מה נכנס לשם. אם לא שדעתו להתייחד עם אשתו קמ''ל דלא גזרינן אלא במקו' שאשתו מצויה בביתו:
Psa'him
Daf 28b
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה בְאָב עוֹשִׂין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן כְתַלְמִידֵי חֲכָמִים.
Traduction
Dans certaines localités, on se livre au travail le jour du 9 Ab; dans d’autres, on s’en abstient; mais en tous lieux les gens instruits, ou d’étude, s’en abstiennent (en signe de deuil). R. Simon b. Gamliel dit que toute le monde devrait en ce jour adopter la même règle de conduite.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב. ואין חוששין משום אבילות:
ובכ''מ ת''ח בטלין. שמחמירין על עצמם שלא יסיחו דעחם מהאבילות:
רשב''ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו ת''ח. כך הוא נוסחת המשניות ומפרש בבבלי דה''ק שאם ירצה כל אדם לעשות עצמו בזה כת''ח רשאי ולא מיחזי כיוהרא שהרואה אותו בטל אומר מפני שאין לא מלאכה לעשות. ולפי נוסחא דהכא יעשו כל אדם וכו' מפרש בגמרא דכמתמיה הוא על דברי הת''ק דקאמר בכ''מ ת''ח בטלין א''כ יעשו כל אדם עצמן כת''ח ויחמירו על עצמן דבדבר של צער לא שייך מיחזי כיוהרא ומ''ש ת''ח דנקיט אלא כל עצמן של חכמים לא גזרו בטילה ממלאכה בת''ב כלל. ואין הל' כרשב''ג:
משנה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּיהוּדָה הָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת. וּבַגָּלִיל לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כָּל עִקָּר. הַלַּיְלָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין עַד שֶׁתֵּנֵץ הַחַמָּה׃
Traduction
Les sages disent: en Judée, on se livrait au travail la veille de Pâques jusqu’à midi; mais en Galilée, on ne faisait rien pendant toute la journée. Quant à la nuit du 14 (en Galilée), selon l’école de Shammaï, il est aussi défendu de travailler; selon l’école de Hillel, c’est permis jusqu’aux premiers rayons du soleil.
Pnei Moshe non traduit
מתני' וחכמים אומרי' וכו'. חכמים ס''ל דעשיית מלאכה בע''פ קודם חצות לאו במנהגא תלייא מילתא אלא מקומות יש שחלוקין בדינא שביהודה היו מתירין ועושין מלאכה עד חצות ובגליל היו אוסרין ולא עשו כל עיקר ואפי' קודם חצות:
הלילה. לדברי האוסרין כל היום פליגי דב''ש אוסרין כמו מלאכה האסורה בי''ט שאף הלילה אסורה וב''ה מתירין עד שתנץ החמה בי''ד דמידי דהוה אתענית שהיום אסר באכילה והלילה שלפניו מותר:
משנה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגוֹמְרָהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים הַחַייָטִים וְהַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִים׃
Traduction
R. Meir dit: tout ouvrage commencé avant le 14 Nissan pourra être achevé le 14, mais on ne devra pas le commencer en ce jour, eut-on même assez de temps pour l’achever. Les autres sages disent: trois catégories d’ouvriers doivent seules travailler la veille de Pâques (en raison de l’urgence): les tailleurs, les barbiers et les blanchisseurs. R. Yossé b. R. Juda ajoute les cordonniers.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר''מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי''ד גומרה בי''ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה בי''ד במקום שנהגו שלא לעשות ואפי' המלאכה היא לצורך המועד:
החייטין. מפרש בתוספתא והובאה בגמרא שכן מצינו קולא בהו בחולו של מועד שההדיוט תופר כדרכו והלכך בי''ד דקילא טפי אפי' אומן שרי בכ''מ:
והספרין והכובסין. שכן הבאין ממדינת הים והעולין מטומאה לטהרה וכיוצא בהו התירו להן חכמים לספר ולכבס בחולו של מועד ובי''ד דקיל טפי שרי לכל הספרים והכובסין:
אף הרוצענים. שכן עולי רגלים התירו להן להיות מתקנין מנעליהם בחה''מ וחכמי' ס''ל אין למידין תחלת מלאכה לעשות מנעלים חדשים מסוף מלאכה תיקון מנעלים של עולי רגלים. והכא בגמ' קאמר עולי רגלים לא שכיחו דעבדי להא לפי שרובן עשירים היו ובבהמה היו עולין ולא היו צריכין לתקן ולעשות זה במועד עד שיבאו לביתם:
גמ' ר''מ אומר וכו' ובלבד וכו'. כדפרישית במתני':
וחכ''א וכו'. תוספתא היא בפ' שלישי כדפרישית במתני':
הלכה: רִבִּי אָבוּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. כְּמַתְמִיַהּ. יַעֲשׂוּ כָל אָדָם עַצמָן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. כָּל עַצְמָן לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים בְּטֵילָה בְתִשְׁעָה בְאָב.
Traduction
R. Aboun, ou R. Simon b. Lakish au nom de R. Judan Nassi, dit: le second avis de la Mishna est exprimé pour manifester au premier interlocuteur (§ 5) son étonnement (interrogativement): est-ce que chacun doit se conduire comme les gens d’étude? Eux-mêmes n’ont pas prescrit partout le repos absolue en ce jour du 9 Ab.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כמתמיה. הוא דקאמר רשב''ג וכו' כדפרישית במתני':
הלכה: הָא יוֹם אָסוּר. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹם פֶּסַח הוא לַֽיי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁנֵי תַלְמִידִים שָׁנוּ אוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אַשְׁכְּ;חִית אֲמַר. תְּלָתָא אִינּוּן. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחַד אָמַר. מוּתָּר. וְחַד אָמַר. מִנְהָג.
Traduction
Il résulte de la Mishna qu’en Galilée, toute la journée du 14 il était interdit de travailler. On le déduit, dit R. Eliézer au nom de R. Oshia, du terme explétif jour dans ce verset (Lv 23, 4): c’est la Pâques à l’Eternel. R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan et R. Ila au nom de R. Eliézer disent: les 2 enseignements (qui paraissent se contredire) expriment 2 avis différents. R. Zeira dit avoir entendu déclarer qu’il y a 3 avis: l’un dit que ce jour est interdit; le second, qu’il est permis de travailler en ce jour; enfin le 3e, que c’est une affaire d’usage local.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא יום אסור. אבגליל קאי דלדידהו לא פליגי ב''ש וב''ה אלא בליל י''ד הא יום אסור לד''ה:
ומנין וקאמר ר' הושעיה. יום פסח הוא לה'. מדכתיב ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח הוא לה' משמע דכל יום י''ד נקרא עשיית הקרבן פסח ואסור במלאכה כדאמרי' ריש פרקין אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב:
שני תלמידי חכמים שנו אותה. המתני' דריש פרקין דתלו אותם במנהג והמתני' דהכא דאיכא דאסרי כל היום תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו:
אשכחית אמר תלתא אינון. אשכחן הכא דתלתא תנאי חלוקין בדבר:
חד אמר אסור. כל היום מדינא כהאי דאנשי גליל:
וחד אמר. מותר קודם חצות כאנשי יהודה וחד אמר דבמנהג תליא כתנא דריש פרקין:
הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קוֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲפִילוּ דָּבָר שֶׁהוּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. שָׁלֹשׁ אוּמָּנִיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים. הַחַייָטִין. שֶׁכֵּן הִדְיוֹט תּוֹפֵר כְדַרְכּוֹ בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. הַסַּפָּרִין. שֶׁכֵּן נְזִירִין וּמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין בְּמוֹעֵד. הַכּוֹבְסִין. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָעוֹלִים מִטּוּמְאָה לָטַהֲרָה לִהְיוֹת מְכַבְּסִין בְּמוֹעֵד. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹצְעָנִים׃ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ עוֹלֵי רְגָלִים לִהְיוֹת מְתַקְּנִין מִנְעֲלֵיהֵן וסַנְדָּלֵיהֶן בְּמוֹעֵד. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אָשִׁירֵים הָיוּ וּבַבְּהֵמָה הָיוּ עוֹלִין.
Traduction
Il est permis d’achever les travaux commencés, si l’on en a besoin pour la fête de Pâques, sans toutefois les commencer le 14. Les autres sages autorisent les travaux de 3 sortes d’ouvriers: 1. Les tailleurs, puisqu’il est permis aux simples particuliers de coudre comme d’ordinaire pendant les demi-fêtes en cas d’urgence (ce sera donc permis aux ouvriers spéciaux le 14 Nissan, encore moins grave que le jour de demi-fête); 2. Les barbiers, puisque les Naziréens à l’issue de leur vœu et les lépreux guéris peuvent se raser aux jours de demi-fête (ce sera permis aux barbiers le 14 Nissan); 3. Les blanchisseurs, puisque c’est l’usage de ceux qui voient expirer l’époque d’impureté de laver leurs effets même aux jours de demi-fête, pour être bien purs (de même le 14 Nissan). R. Yossé b. R. Juda ajoute les cordonniers à cette énumération, puisqu’il est admis que ceux qui se rendent à Jérusalem aux 3 grandes fêtes, peuvent pendant la demi-fête réparer leurs chaussures et leurs sandales. Les autres sages ne comprennent pas ce dernier travail dans ceux qu’ils autorisent: car, disent-ils, ceux qui vont au Temple sont de riches propriétaires, arrivant en général sur une monture (et une telle réparation n’est pas urgente).
יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁין וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. רַב אָמַר. אָסוּר. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה טַעַם אָֽמְרוּ. מַדִּיחִין כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. מִפְּנֵי סַכָּנָה. שַׁנְייָא הִיא סַכָּנַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שַׁנְייָא הִיא יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחוֹל. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אֶלְעָזָר. יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת חַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעָרֶב. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא דָבָר קַל שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל. הָתִיב רִבִּי פִינְחָס. מַתְנִיתָא דְרִבִּי לָֽעְזָר פְלִיגָא עָלוֹי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת וּבַחוֹל שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת. אִם בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת לֹא עָל שֶׁכֵּן בַּשַּׁבָּת. לֹא צוֹרְכָה דְלָא [אֲפִילוּ] דְבָרִים שֶׁאַתְּ מוּתָּר לַעֲשׂוֹתָן בַּחוֹל אַתְּ שׁוֹבֵת עֲלֵיהֶן בַּשַּׁבָּת. וְאֵי זוֹ זוֹ. זוֹ הַדָּחַת כְּבָשִׁים וּשׁלָקוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. נִרְאִין דְּבָרִים בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְצוֹנֵין. אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָבוֹא בְרוֹתְחִין עַד דְּייָדָא גָֽלְשָׁה הוּא מְקַנֵּב. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. 28b אַף מִתְבַּייֵשׁ וְלֹא מְקַנֵּב. וְנִמְצָא בָא לִידֵי סַכָּנָה. רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה וּלְרִבִּי יָסָה. מָהוּ לְהַדִּיחַ כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת [מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן]. אָֽמְרֵי לֵיהּ. שָׁרֵי. רִבִּי זְעוּרָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מָהוּ מֵימַר לַחֲלִיטָה. עֲבַד לִי חֲלִיטָה. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. עֲבַד לִי תוֹפִין. שָׁרֵי. עֲבַד לִי פְתִילָה. אָמַר לֵיהּ. לֹא. מַה בֵין זֶה לָזֶה. זֶה אוֹכֶל נֶפֶשׁ. וְזֶה אֵינוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ.
Traduction
Pendant le jour du Kippour qui se trouve être un samedi (147)B., Shabat 114b., est-il permis de laisser tremper dans l’eau des objets confits au vinaigre, ou bouillis, à partir de l’heure des vêpres (quelques heures avant la nuit, pour les dessaler)? Rav l’interdit; R. Eliézer le permet. R. Jacob b. Aha au nom de R. Eliézer expose pourquoi il est question d’un tel trempage en ce jour: c’est à cause du danger qu’il y aurait à ne pas avoir de quoi manger dès la rupture du jeûne à la nuit, et il n’y a pas de différence entre le Kippour qui coïncide avec le samedi et celui qui est en un jour de semaine. R. Hanania, compagnon des rabbins, objecta qu’il y a une Mishna opposée à cet avis de R. Eliézer (148)(Menahot 11, 7), fin.: au Temple (pour le retrait des pains de proposition que les cohanim mangeaient chaque samedi), si le Kippour coïncide avec le samedi, la distribution des pains avait lieu le soir après le Kippour, et non dans le jour, comme le veut ici R. Eliézer? Là, c’est différent, fut-il répondu, en ce que cette distribution étant vite faite, on pourrait s’oublier et manger de ces pains, ce qui n’a pas lieu pour le trempage. -Mais, objecta R. Pinhas, il y a un enseignement de R. Eliézer lui-même à opposer contre sa propre opinion, car il est dit: comme le terme ''shabaton'' est employé aussi bien à l’égard du Shabat qu’au sujet du Kippour (Ex 31, 15); (Lv 23, 3-34), si le Kippour tombe en un jour de semaine, le repos absolu est prescrit, et à plus forte raison si c’est un samedi. Il serait du reste inutile d’en parler, car cela va de soi; c’est seulement pour faire entendre que certains détails qu’il est permis de préparer en ce jour de Kippour, si c’est en semaine, sont interdits si c’est un samedi (par surcroît de repos), savoir de tremper à l’eau les mets confits ou bouillis. Toutefois, dit R. Jacob b. Zabdi au nom de R. Abahou, cette autorisation de préparer d’avance est seulement applicable à ce que l’on mange d’ordinaire à l’état froid; mais pour ce que l’on mangera chaud, c’est défendu, car à mesure que le mets chauffe, on peut enlever les feuilles de déchet, sans perte de temps. -Non, dit R. Mena, si l’on admettait cette distinction entre le chaud et le froid, il pourrait arriver à celui qui a honte de montrer qu’il voudrait le manger froid, d’omettre le déchet à enlever, et de s’exposer ainsi à des dangers mortels (c’est donc permis en tous cas). R. Aba demanda en présence de R. Imi s’il est permis de préparer les mets confits ou bouillis (149)Lorsque le Kippour est un jour de semaine. à partir de l’heure des vêpres? -R. Jacob b. Aha l’a permis, répondit-il. R. Mena adressa la même question à R. Hiya et R. Yassa, qui répondirent: -R. Zeira l’a permis. R. Zeira demanda devant R. Imi: est-il permis de dire à un boulanger païen de vous préparer d’avance de petits gâteaux? -Oui, c’est permis, ainsi que la préparation des biscottes. -Est-il permis aussi de lui demander la préparation d’une mèche, pour que l’on puisse allumer une lampe dès la nuit? -Non. -A quoi tient cette distinction? -C’est que les premières choses ont en vue la consommation (qu’il serait dangereux de faire attendre), tandis qu’il n’en est pas de même de la lumière.
Pnei Moshe non traduit
מהו להדיח כבשים ושלקות. ממיני ירק שבשאר יוה''כ מותר להדיחן מן המנחה ולמעל' כדי להכינן לערב מיד כדלקמן ואם חל להיות בשבת מהו:
בשם ר' אלעזר. טעמיה דמתיר שהרי מה טעם אמרו מדיחין אותן ביו''כ מן המנחה ולמעל' מפני סכנה הוא שלאחר התענית לא יהי' לו פנאי כל כך ואפשר שיש בהם תולעים ויבא לידי סכנה ולפיכך התירו לקנב הירק ולהדיחו וא''כ וכי שניא היא סכנה בין יוה''כ שחל להיות בשבת או שחל להיות בחול ואם מותר בזה מותר בזה מפני הסכנה:
מתניתא פליגא על ר''א. דתנינן בפ''ט דמנחות גבי חילוק לחם הפנים יה''כ שחל להיות בשבת החלות מתחלקות להכהנים לערב אלמא דחיישי' ביה''כ בשבת מן המנחה ולמעל' ואינן מתחלקות אלא לערב:
ומשני שנייא היא. התם שע''י שהוא דבר קל לאכלן שהרי הן אפויות חיישינן שמא ישכח שהוא יוה''כ ויאכל אבל הכא אינן ראויות לאכילה אלא שהוא מכינם שיהא ראוין לערב מיד:
מתניתא דר' אלעזר פליגא עלוי. כלומר מה ששמענו מר''א גופיה דהוה תני חדא ברייתא היא קשיא עליה דתני יה''כ שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות. וכלומר נאמר בשבת שבתון שבות ונאמר ביום הכפורים שבתון שבות ולמה נאמר אי משום מלאכה הרי כבר נאמר לא תעשה כל מלכה אלא לומר שאפי' מדבר שאינו מלאכה ממש אתה שובת כך דרשו בברייתא והשתא קשיא כדמסיק אם בחול אתה שובת אמאי הצריכי לדרוש הכי ביה''כ שחל להיות בשבת שהרי אם יוה''כ שחל להיות בחול אתה שובת מכל דבר אם חל להיות בשבת לכ''ש:
לא צורכה דלא וכו'. אלא ודאי לא איצטריך אלא להא שאפי' דברים שאת מותר לעשות ביה''כ שחל להיות בחול ואיזו זו הדחת כבשים ושלקות שהתירו בשאר יה''כ מן המנחה ולמעלה את שובת עליהן אם חל להיות בשבת וקשיא לר''א:
נראין דברים. דמה שהתירו להדיחן ביה''כ שתל להיות בחול דוקא בדבר שדרכו לבא בצונן לאכילה כגון הירקות שאוכלין אותן כשהן חיין בחומץ ובשמן ומדיח אותן שיהו מזומנין לערב:
אבל דבר שדרכו לבא ברותחין. שמבשלין אותן בערב כדי לאוכלן א''כ למה נתיר להדיחן מן המנחה ולמעלה שהרי יכול לעשות זה בערב:
דעד דהאי דא גלשה הוא מקנב. כלומר עד שיהא זה רותח שהרי בלאו הכי ממתין הוא עד שיהו המים רותחין ובתוך כך הוא מקנב ומתקן אותן:
אמר ר' מנא דלא היא. שאם אתה אומר כן להמתין בכך עד הערב:
אף הוא מתבייש. כלומר שמתעכב מלשון ויחל עד בוש הוא. ולא מקנב כלל שממהר בערב לעשות התבשיל ונמצא בא לידי סכנה אם מפני התענית שמתעכב הוא או מפני התולעים שבירק אם אין לו פנאי לקנב ולהסירן:
מהו להדיח וכו'. ביה''כ שחל להיוח בחול:
מהו מימר לחליטה. לנכרי העושה מיני חליטה ברותחין אם מותר לומר לו מן המנחה ולמעלה עביד לי חליטה שיהא מוכן לערב מיד:
עביד לי תופין. לחם אפוי מלשון תופיני מנחת פתים:
זה אוכל נפש. והתירו לומר לו מן המנחה ולמעלה כדי שיהא מזומן לערב מיד אבל פתילה להדליק אינו אוכל נפש ויכול להמתין ולעשותה בערב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source